שלדן טכנולוגיות בע"מ נ' דהן

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר חוב, בקשה להארכת מועד ובקשה לביטול הגבלות ובמיוחד ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.

הדחיפות נובעת מהעובדה שהמבקש מבקש לצאת את הארץ לקראת הלידה הצפויה של נכדו הראשון, מביתו, הנמצאת בדרום אפריקה, וצפויה ללדת אי"ה ביום 18/6/14.

בתיק ההוצל"פ 02-16894-04-8 הוגש לביצוע שטר חוב שערך המבקש ביום 16/12/03, ובו התחייב לשלם למשיבה ביום 1/3/04 את הסכום 9,500 ₪. בגב השטר צויין כי "שטר ערבון זה בא להבטיח את תשלום חב' פטנטו מו"פ בע"מ לשלדן טכנולוגיות". ואכן, כפי שפורט בהרחבה בבקשה ובנספחים, בין חב' פטנטו מו"פ בע"מ להלן: "פטנטו") לבין המשיבה נחתם הסכם לפיו המשיבה תתכנן עבור פטנטו קונקטור חשמלי, תלמד את התקנים המחייבים, תייצר תבנית פיתוח להזרקה, תייצר תבניות לחלקי פלסטיק ופליז. סה"כ התשלום עבור סעיפים אלה הועמד על הסך 18,900 דולר, וכן היה על המשיבה לייצר עבור פטנטו 20,000 סטים לפי מחיר של 0.185 דולר (הצעה מיום 25/6/01, עמ' 17 לבקשה, והזמנת עבודה מיום 9/11/01, עמ' 19 לבקשה).

אין חולק כי פטנטו שילמה למשיבה את הסכום 17,000 דולר בחלוקה כאמור בסעיף ו' להזמנה, תנאי התשלום (חשבוניות, עמ' 21-23 לבקשה), לא שילמה סכום נוסף, ולא קיבלה את החלקים (מכתב המשיבה מיום 27/8/03, עמ' 28 לבקשה, פרוטוקול, עמ' 6, שורות 8-22). המשיבה טוענת כי לא סיפקה את החלקים לאור יתרת חוב של פטנטו, כאמור במכתב הנ"ל: "תיק זה + הדוגמאות לא נמסרו עד היום וזאת משום שחברת פטנטו מו"פ לא עמדה בכל ההתחייבויות וההבטחות הכספיות אותן לקחה על עצמה (פסקה שלישית מסומנת בחץ, בעמ' 28 לבקשה) ועוד: "… חברת שלדן מחוייבת להסכם האחרון התקף עליו חתמה עם חברת פטנטו מו"פ לפיו תספק תיק שרטוטים וכמובן את יתרת חלקי המתכת והפלסטיק עפ"י התיקון עליו סוכם לאחר העברת יתרת התשלום בסך אלפי שקלים בודדים אותם ממאנת חברת פטנטו מו"פ לשלם עד עצם היום הזה" (שם, פסקה אחרונה).

המבקש טוען כי עקב אי אספקת המוצרים, הגיעו הוא ושותפיו לתערוכה חשובה בגרמניה, בתאריכים 14-18/4/02 (עמ' 13 לבקשה), ללא מוצרים אלא עם קטלוגים בלבד, דבר שגרם לשותפים בושת פנים. למרות זאת, מציין המבקש כי המשיך ופנה למשיבה על מנת לקבל את המוצרים, אך נענה במכתב הנ"ל, בו הודה נציג המשיבה כי לא סיפק את המוצרים. אז, מצהיר המבקש, נגרמו לו ולשותפיו נזקים עצומים בגינם התפרקה החברה, והמשיבה הגישה את השטר לביצוע נגד המבקש ולא פעלה נגד החברה, פטנטו.

היום בדיון העלה המבקש טענה עובדתית חדשה, שזכרה לא בא לפני כן, למרות הבקשה המפורטת והזמן הרב בו היה למבקש להכינה, לפיה לאחר מכתב המשיבה מיום 27/8/03 הגיע להסכם פשרה עם המשיבה ביום 16/12/13 לפיו הוארך המועד לאספקת המוצרים עד ליום 1/3/04 כנגד תשלום סכום השטר, 9,500 ₪. המבקש טען כי היה זה נסיון של המשיבה לקבל ממנו עוד 9,500 ₪, וכאשר הבין המבקש כי המשיבה לא יצרה את המוצר ולא הוצגו דוגמאות, "נפלו" הפטנט והחברה.

סיכמתי את הטענות לגופו של השטר, אך יש לדון בבקשות לפי סדרן.

א.איחור בהגשת ההתנגדות לביצוע שטר.

המבקש טען בדיון טענה חסרת בסיס לפיה כב' רשמת ההוצל"פ תמי לוי-יטח האריכה לו את המועד להגשת ההתנגדות עד ליום 15/9/14. טענה זו הועלתה לאור עתירת ב"כ המשיבה שלא לדון בבקשות בשל האיחור בהגשתן, ואני קובעת כי אין ללמוד מהחלטת כב' הרשמת לוי-יטח מיום 28/5/14 (נומרטור 041773104ט, עמ' 77, 79, 80 לבקשה) דבר כזה. בהחלטה הנ"ל נקבע אך זאת: "צו הגבלת יציאה מן הארץ... יבוטלו ... בכפוף לתנאים כדלהלן: א. תשלום סך של 10,000 ₪ ע"ח החוב. התשלום הנ"ל ישולם כערבון בתיק, וישוחרר לידי הזוכה רק ביום 15.9.14. עד למועד הנ"ל תהיה באפשרות החייב להגיש התנגדות לביצוע השטר, ולעתור לעיכוב ההליכים בתיק זה...". המבקש אישר בפניי כי לא עמד בתנאי (פרוטוקול, עמ' 1 למטה), ועל כן קבעתי כי גם אם היתה משמעות ההחלטה הארכת מועד, הרי שהיא לא נכנסה לתוקף מאחר והמבקש לא עמד באף אחד מתנאי ההחלטה. יצויין כי באותו יום ניתנה לבקשת המבקש החלטה נוספת (נומרטור 041773105ט, עמ' 78 לבקשה, שמשום מה שורבבה ע"י המבקש בתוך ההחלטה הקודמת) לפיה שונו התנאים לביטול ההגבלה על יציאת המבקש, וגם בה לא עמד המבקש. לרשמת ההוצל"פ הנכבדה אין סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה, שהמועד להגשתה חלף, וכך נקבע בהחלטה מיום 8/6/14 (נומרטור 041773106ט).

בתיק בוצעה מסירה מלאה של האזהרה ביום 18/5/04 לידי אישתו של המבקש, וזאת באמצעות דואר ישראל (אישור המסירה המקורי הוצג בדיון, והועבר בשירות "עקוב אחרי" למענו של המבקש: רח' נחל צבי 74/2 מגדל העמק. (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 31-32). המבקש טען כי לא קיבל את האזהרה וכי גם רעייתו טוענת כי לא קיבלה את האזהרה, אך גב' דהן לא נתנה תצהיר בעניין בניגוד לנאמר. באמצע תצהיר המבקש נכתב בסעיף 11 "אני שולה דהן מצהירה בזאת כי מעולם לא חתמתי על מסמך זה שהוצג בפני והחתימה עליו אינה שלי ואינה דומה לשלי", סומן קו ועליו חתימה. עורך הדין שאימת את תצהיר המבקש לא אימת את חתימת גב' שולה דהן, והיא בוודאי לא התייצבה לדיון על מנת להצהיר על הדברים. מסירה באמצעות דואר ישראל זוכה לחזקת תקינות (סעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש]). המבקש טוען כי לא יכול להיות שהמסירה בוצעה ביום 18/5/04 מאחר והדירה ברח' העצמאות 557/1+2 במגדל העמק נמכרה ע"י כונסי נכסים ביום 7/4/03 (סעיף 11 פסקה שלישית לתצהיר המבקש). לטענה אין משמעות, שכן האזהרה לא נמסרה ברח' העצמאות. לאחר שהמבקש השיב כי לאחר מועד מסירת האזהרה נעצר בתיק זה, ואף ציין כי היה זה בתקופה לפני שפינו אותו ואת אשתו וילדיו מהדירות ע"י כונסי הנכסים (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 1-8) הוסיף שוב טענה חדשה לפיה באותה תקופה בה ננקטו הליכי הפינוי נאלץ לעזוב את ביתו ולעבור להתגורר עם אימו, כך שגם אם היתה אשתו חותמת על האזהרה יש סבירות שלא היתה מוסרת לו אותה (סיכומים, פרוטוקול, עמ' 8, שורות 14-18).

יצויין כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה לא ידע על ההליך עד הזמן האחרון. כאמור בבקשה, שנערכה ע"י המבקש בעצמו, ולכן מחייבת אותו, לאחר שהמשיב לא עמד בהתחייבויותיו וגם למבקש ולשותפיו נזקים רבים "בסופו של תהליך, הגיש המשיב את השטר לביצוע כנגד המבקש ולא פעל כלל נגד החברה אשר התחייבה מולו חוזית" (סעיף 11 לבקשה). המבקש טוען כי עקב ריבוי הליכי ההוצל"פ שננקטו נגדו לרבות פינוי המשפחה מביתה לא היה מיוצג ולא הבין באיזה תיקים פועלים נגדו (סעיף 13-14 לבקשה). סעיף 13 לבקשה גם מעמיד באור לא מחמיא את טענת המבקש כאילו רק הוא נאלץ לעזוב את הדירה ולהתגורר עם אמו, כאשר נטען כי הוא, רעייתו וילדיו פונו מביתם ונאלצו להתגורר אצל הוריו.

אך לא על אזהרה אחת יפול גורלה של הבקשה להארכת מועד. כיום ירד קרנה של הטענה בעניין מסירה כדין של אזהרה ואם הוכחה בוודאות גבוהה ידיעת המבקש על ההליך, באופן המאפשר לו להתגונן, תחליף הידיעה את המסירה (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440 (2004)). בתיק זה היו מספר מועדים, בהם הגיעה הידיעה אודות התיק למבקש, אך הוא בחר להתעלם ממנה עד לאחרונה, עת קם רצונו לצאת את הארץ. כאמור, ביום 18/5/04 נמסרה האזהרה, שנשלחה לכתובת הקודמת, רח' העצמאות 557/1 מגדל העמק, הועברה בשירות עקוב אחרי לכתובת הנכונה אז: רח' נחל צבי 74/2, מגדל העמק; ביום 21/11/04 שילם המבקש עבור פקודת מאסר, והשיב בדיון כי אינו זוכר אם עשה כן, שכן הוצאו נגדו אז פקודות מאסר רבות, עד 3-4 ביום, וכי גם קרובי משפחה שילמו עבורו פקודות מאסר, והוא היה טרוד בהליכים ובפרנסתו בעבודה במשמרות; ביום 21/1/14 הוציא המבקש רשימת כל תיקי ההוצל"פ הפתוחים נגדו, ושם הופיע מס' התיק ושם הזוכה (עמ' 29 לבקשת המבקש), אך לפני כן הפיק רשימה דומה ביום 15/7/08 (עמ' 30 לבקשה). בנוסף בחודש מרץ 2014 פנה המבקש וניהל מו"מ עם ב"כ המשיבה, ואף המציא לבא כחה מסמכים (מש/1, פרוטוקול, עמ' 2, שורה 21 עד עמ' 3 שורה22), שכר שירותיו של עו"ד עמית לוי (יפוי כח, עמ' 54 לבקשה, פרוטוקול, עמ' 5, שורות 20-28); פנה במכתב אל ב"כ המשיבה ביום 28/5/14 (מש/2) והגיש בקשות לראש ההוצל"פ ביום 28/5/14, ורק לאחר שתי החלטות, בהן ניתנה לו אפשרות לצאת את הארץ כנגד בטוחות, הגיש את ההתנגדות והבקשות הנלוות.

אני קובעת כי הבקשה הוגשה באיחור משמעותי. אם לא היתה מסירה כדין בשנת 2004, ועקב ריבוי החובות אז לא יכול היה המבקש להבין כי נפתח נגדו תיק הוצל"פ ע"י המשיבה, הרי שבשנת 2008 ובינואר 2014 לכל המאוחר ישנן ראיות כי המבקש ידע על תיק ההוצל"פ, ואף על פי כן לא פעל להגיש התנגדות ובקשה להארכת מועד.

ב.נימוקי ההגנה.

בשיקולים להארכת מועד יש לתת משקל רב יותר לנימוקי ההגנה. כפי שעלה בדיון היום, המבקש הציג הגנה קלושה ודחוקה, שיש לקבלה בתנאי הפקדה בלבד.

אין משמעות מכרעת לטענת המבקש, שלא הוכחה, לפיה המשיבה הגישה את השטר לביצוע ללא צילום צידו האחורי. השטר נעשה ע"י המבקש באופן אישי והיווה, ככתוב בחלקו האחורי: שטר ערבון "להבטיח את תשלום חב' פטנטו מו"פ בע"מ לשלדן טכנולוגיות". אין יסוד לטענת העדר היריבות בין המשיבה למבקש, ועל כן לא היה למשיבה עניין להסתיר את צילום גב השטר.

המבקש מאשר כי שילם למשיבה רק 17,000 דולר עבור עבודה שהיה עליו לשלם עבורה 18,900 דולר, ותולה את אי השלמת התשלום בכך שהמשיבה לא סיפקה את המוצרים. המשיבה הבהירה למבקש בחודש אוגוסט 2003 כי אינה משלימה את התחייבויותיה לאור חוב כספי בסך אלפי שקלים בודדים, והמבקש קיבל את הטענה, בכך שהתחייב באופן אישי לשלם עבור החוב של פטנטו את הסך 9,500 ₪. טענתו כי לא שילם את הסכום, מאחר והבין כי המשיבה לא יצרה עבור פטנטו את המוצרים הינה טענה סתמית, וגם חסרת הגיון. יוזכר כי המבקש לא העלה את הטענה בעניין ההסכם שבבסיס העילה השטרית, עד לסיכומיו, וכשטען זאת השמיט את היסוד תחת הסתמכותו על מכתב המשיבה מיום 27/8/03. זאת ועוד, המבקש טען כי חצי שנה לאחר התערוכה כבר נכנס לסחרור של הליכי הוצל"פ ואיבד את ביתו (18/9/02), אך חתימתו על השטר המהווה הסכם חדש להספקת המוצרים עד ליום 1/3/14 כנגד תשלום אישי שלו בסך 9,500 ₪ משמיטה את בסיס הטענה. לחלופין הטענה החדשה בעניין מהות "הסכם הפשרה" מיום 16/12/03 אינה נכונה.

התוצאה הינה כי בנוסף לאיחור המשמעותי בהגשת ההתנגדות לביצוע שטר, נמצאת הגנת המבקש קלושה ודחוקה, והבקשה להארכת מועד וההתנגדות לביצוע שטר תתקבלנה רק בתנאי שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכומים, שיבטיחו את גביית החוב אם תידחה ההגנה.

מאחר ונראה כי המשיבה לא פעלה בתיק למצער משנת 2004 (עמ' 34 לבקשה, פקודת מאסר) עד שנת 2010 (בקשה להטלת הגבלות, עמ' 51 לבקשה), אין הצדקה לחייב את המבקש בהפקדת מלוא סכום החוב, שנצבר בתיק ההוצל"פ ואני מחייבת אותו בהפקדת הסכום 20,000 ₪ בלבד, שניתן להמיר בערבות בנקאית, וזאת תוך 30 יום.